השיר ביוטיוב : https://www.youtube.com/watch?v=UNPwgaj6tCQ&feature=youtu.be (צריך בדיקה בנטפרי)
מילות השיר באנגלית :
I’ve walked a thousand miles of gray, Through neon lights that fade away. The noise is loud, the world is fast, I’m running from my shadow’s cast. I built a castle made of sand, But it crumbled in my hand. Now I’m standing in the rain, Washing off the dust and pain. Oh, take me back to where I’m found, To solid earth, to steady ground. To the place where silence speaks, And dries the tear upon my cheeks. I need the walls that know my name, Where everything remains the same. No more wandering, no more race, Just let me be in my own place. I chased the wind, I sought the prize, But saw the truth with weary eyes. The gold was fake, the smiles were cold, A story that was never told. I miss the simple morning light, That chases away the darkest night. The feeling of an open door, Looking for what I had before. The compass spins, the north is lost, I never stopped to count the cost. Of leaving all I loved behind, Trapped inside a restless mind. But through the fog, I see a spark, A tiny candle in the dark. It calls me home, it pulls me near, Making all the vision clear. So turn the ship and guide the wheel, To something real, something I feel. The journey ends where it began, A humble child, a broken plan. I’m coming back to fix the stone, To sit upon my quiet throne. The chaotic storm is finally done, I’m walking towards the setting sun. Oh, take me back to where I’m found, To solid earth, to steady ground. To the place where silence speaks, And dries the tear upon my cheeks. I need the walls that know my name, Where everything remains the same. No more wandering, no more race, Just let me be in my own place.
בעברית :
(בית 1) צעדתי אלף מיילים של אפור, דרך אורות ניאון שדוהים ונעלמים. הרעש חזק, העולם מהיר, אני בורח מהצל של עצמי. בניתי טירה עשויה מחול, אך היא התפוררה בתוך ידי. עכשיו אני עומד בגשם, שוטף מעליי את האבק והכאב (פזמון) הו, החזירו אותי למקום בו אני נמצא, לאדמה מוצקה, לקרקע יציבה. למקום שבו השתיקה מדברת, ומייבשת את הדמעה על לחיי. אני צריך את הקירות שמכירים את שמי, היכן שהכל נשאר אותו הדבר. לא עוד נדודים, לא עוד מירוץ, רק תנו לי להיות במקום שלי. (בית 2) רדפתי אחרי הרוח, חיפשתי את הפרס, אך ראיתי את האמת בעיניים עייפות. הזהב היה מזויף, החיוכים היו קרים, סיפור שמעולם לא סופר. אני מתגעגע לאור הבוקר הפשוט, שמגרש את הלילה האפל ביותר. התחושה של דלת פתוחה, מחפש את מה שהיה לי קודם. (בית 3) המצפן מסתובב, הצפון אבוד, מעולם לא עצרתי לחשב את המחיר. של להשאיר את כל מה שאהבתי מאחור, לכוד בתוך תודעה חסרת מנוח. אך מבעד לערפל, אני רואה ניצוץ, נר קטן בתוך החשיכה. הוא קורא לי הביתה, הוא מושך אותי קרוב, הופך את כל הראייה לבהירה. (בית 4) אז סובב את הספינה וכך את ההגה, למשהו אמיתי, משהו שאני מרגיש. המסע מסתיים היכן שהתחיל, ילד עניו, תוכנית שבורה. אני חוזר לתקן את האבן, לשבת על כס המלכות השקט שלי. הסופה הכאוטית נגמרה סוף סוף, אני צועד לעבר השמש השוקעת. (פזמון סיום) הו, החזירו אותי למקום בו אני נמצא, לאדמה מוצקה, לקרקע יציבה. למקום שבו השתיקה מדברת, ומייבשת את הדמעה על לחיי. אני צריך את הקירות שמכירים את שמי, היכן שהכל נשאר אותו הדבר. לא עוד נדודים, לא עוד מירוץ, רק תנו לי להיות במקום שלי.
תודה רבה רבה למי שיצר את השיר ב-AI.
(כתיבת המילים: אנוכי הקטן mont blanc)
