הנגיפים הראשונים שעוצבו על ידי בינה מלאכותית: פריצת דרך עם סיכון

[מוקד המערכות]

חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד יצרו בפעם הראשונה נגיפים פונקציונליים שתוכננו במלואם על ידי מודלי שפה גנומיים. הממצא פותח אפשרויות חדשות לטיפול בזיהומים עמידים לאנטיביוטיקה, אך מעורר שאלות דחופות על מסגרות פיקוח וביטחון ביולוגי שאינן קיימות עדיין.

כשבינה מלאכותית כותבת גנום:

מדענים מאוניברסיטת סטנפורד הצליחו לתכנן ולייצר נגיפים פונקציונליים באמצעות בינה מלאכותית - ציון דרך שמתפרסם השבוע בכתב העת Science ומעורר גם התרגשות וגם דאגה במקביל.
הנגיפים שנוצרו הם bacteriophages, כלומר נגיפים המדביקים רק חיידקים ואינם מסוכנים לבני אדם. הם כבר משמשים כיום כאלטרנטיבה לאנטיביוטיקה במקרים של זיהומים עמידים, ובישראל ובעולם מספר מרפאות מציעות טיפול מבוסס phage לחולים שאין להם מענה אחר. ד"ר בריאן הי, מהנדס כימי בסטנפורד, השתמש במודלים בשם Evo1 ו-Evo2 שאומנו על נתונים גנומיים של כשני מיליון bacteriophages, כדי לייצר גנומים חדשים לחלוטין - כאלה שלא קיימים בטבע.

התהליך לא היה יעיל במיוחד: מתוך כמעט 300 גנומים שסונתזו במעבדה, רק 16 הוכחו כבעלי חיות. אך קוקטייל של אותם 16 נגיפים הצליח להתגבר על זנים של חיידק E. coli שהיו עמידים לנגיפים טבעיים. כפי שעולה מנתוני המאמר שפורסם ב-Science, יכולת זו לתכנן גנומים במהירות ולכוון אותם כנגד חיידקים ספציפיים עשויה לשנות את תחום טיפול ה-phage מהיסוד.

הסיכון שמאחורי ההבטחה:

במקביל לממצאי המחקר, פרסמו פרופ' טום אינגלסבי וד"ר מוריץ הנקה ממרכז בריאות הציבור של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס מאמר נלווה חריף במיוחד: "היכולת לחבר גנומים ויראליים באמצעות בינה מלאכותית גנרטיבית כבר קיימת. המסגרת הממשלתית לניהולה הבטוח - עדיין לא."

הסיכון שמעלים החוקרים אינו תיאורטי בלבד. מודל AI שיאומן על נתוני גנום של פתוגנים מסוכנים עלול, עקרונית, לתכנן נגיפים שלא ניתן להכיל אותם באמצעות אמצעי הנגד הקיימים. הצוות בסטנפורד נקט אמצעי זהירות - שלל בכוונה מנתוני האימון כל גנום של נגיף המדביק בני אדם, בעלי חיים או צמחים - אך מומחים מציינים שזה אינו מספיק כשלעצמו.

פרופ' טום אליס מהאימפריאל קולג' בלונדון הגדיר את הסיכון בפרספקטיבה: לדבריו, האיום מתכנון מלא של גנום פתוגן על ידי AI הוא "מוגזם מאוד" בהשוואה לאיום המיידי יותר של שינויים ממוקדים בנגיפים קיימים. עם זאת, הוא הדגיש שנדרשת פיקוח על גישה לנתונים גנומיים ומגבלות על סינתזה של רצפים חשודים.

ד"ר פיליפה לנצוס מקינגס קולג' לונדון הציעה גישה שכבתית: פיקוח על פיתוח המודלים ועל הגישה אליהם, סקירת מחקר אחראית, סינון בשלב הסינתזה של ה-DNA, וביטחון מעבדתי מבוסס. לדבריה, "חשוב לראות את תמונת הממשל הרחבה ולא למקד את הרגולציה רק במודל ה-AI".

ההשלכות לישראל

ישראל רלוונטית במיוחד לשיח הזה משני כיוונים. ראשית, במישור הביומדי: מספר חברות ישראליות פועלות בתחום הביוטכנולוגיה ובמחקר מיקרוביאלי, וטיפולי phage נמצאים על הרדאר של מערכת הבריאות כפתרון לבעיית העמידות לאנטיביוטיקה. שנית, במישור הביטחוני: ישראל, כמדינה עם יכולות סייבר וביו-ביטחון מפותחות, תיאלץ להתמודד עם שאלת הרגולציה על כלי AI גנומיים - שאלה שאף מדינה עדיין לא ענתה עליה במלואה.

פריצת הדרך של סטנפורד היא בו-זמנית הוכחת היתכנות מרתקת ואזהרה: הכלים לכתיבת חיים מאפס כבר קיימים. כעת נדרש מאמץ מקביל ודחוף לכתוב את כללי המשחק.

(zirat ai)